בחורה קונסטרוקטיבית בונה חוויה
לקוחה אמרה לי פעם, אחרי שמדדה בסטודיו כמה בגדים- שאני מתארת לה את הבגד כמערכת יחסים בינו לבין הגוף שלה – כאלו היה מבנה מסביבו. וזה נכון – זו הדרך שלי לתכנן ולעצב – והתיאור של הפריט הוא בהתאם: חלקים ברורים שהקשר ביניהם ובינם לבן הגוף בנוי על הגיון מסוים.
ההגיון הזה מכתיב את אורך קו הכתף, את הגובה של קו המותן, את האורך של הבגד כולו- בהתאם לתפישה הכללית כיצד הבגד אמור להיות מונח על הגוף, אילו יחסים יצור איתו.
החלל הכי קרוב לגוף- והתפיסה של החלל הזה היא שונה מאדם לאדם. כמעצבת, אחד התפקידים החשובים שלי הוא להגדיר את אופיו של החלל הזה: כמה חופש אני משאירה, אילו חלקים צמודים יותר, מהו סוג המגע של החומר לגוף.
אבל אני רק מגדירה את הטווח – והלקוחה בוחרת מתוכו את מה שהכי מתאים לה.
כיצד אני יודעת לכוון ולהמליץ?
לרוב אני מתייחסת לא רק למבנה גוף ופרופורציות אלא לתנועות ומחוות, וכמובן למרקמים וצבעים שהולמים את המראה- וגם את האופי שמקרין החוצה.
נכון, התהליך דורש שיתוף פעולה משני הצדדים –כי בחירה היא תהליך מודע, וזה חלק מהאתיקה של תנועת ה Slow:
השקעה בתהליך מביאה בהכרח לקשר רגשי ארוך טווח עם הבגד והערכה אליו
כיצד אני בוחרת נושאים לבנות מהם קונספט של פריט עיצובי- או קולקציה שלמה? בדרך כלל אני לוקחת נושא אקטואלי ומחפשת לו דימוי חזותי. כך נולדו הדימויים של שרוולים קשיחים דמויי כנפיים, של קשירות לצוואר שמשאירות מחשוף גב בגודל מתכוונן, כיסים בנויים כמו לוע של חור שחור/הר געש- או דווקא איורי צמחים נדירים מספרו של דיויד אטינבורו , אלמנטים שהם כיסוי – בדיוק כמו כיסויי גלגלים אחוריים במכונית- כדי שהבוץ לא ישפריץ – כן, לפעמים יש גם קריצה הומוריסטית או סרקסטית בעיצוב היא ה"תיבול" הסודי.
לפעמים זו הגבלה/התרה של תנועת גוף מסויימת (למשל שרוול שמאפשר תנועה מורחבת של מפרק הכתף, או המרפק).
עיגולים הם אחד המוטיבים האהובים עליי, יש להם המון משמעויות פילוסופיות ובשימוש מושכל הם מאוד הולמים את צות הגוף הנשי. עיגולים שהם בעצם "חלונות" למציאות אחרת ולגמרי מקלילים את החומר האטום של הבגד.
כל חיי המקצועיים אני מפלרטטת עם סגנונות ודיסציפלינות שכלי הביטוי העיקרי שלהם הוא צורה – ולעתים שואבת השראה מאדריכלות. בין היתר, הקונסטרוקטיביזם/קוביזם/באוהאוס של תחילת המאה ה20, תקופת המהפכות והדקונסטרוקטיבים של סוף המאה ה20 (כמה לא מפתיע: שוב תקופת המהפכות וסוף עידן אידאולוגיות ופרדיגמות רבות).
נתקלתי בתמונה הזאת של האמן הרוסי א. רודצ'נקו מ1923 בה הוא לבוש בחליפת כיסים עם תוספות עור – כששבלונות לציורים שלו מאחוריו.
למעשה אני מאמצת את הגישה כבסיס לכל מה שקשור לעיצוב ותכנון הבגד- ושמה את שלב התדמיתנות (תיכנון הצורה של הבגד, שלב ההנדסה) – כשלב העיקרי בתהליך. אני בונה את הבגד כמו שבונים מבנה ארכיטקטוני: בהתאם לנתונים (המידות, הפרופורציות, קומפוזיציה מאוזנת של מרקמים וגוונים) . וזה קורה תמיד, בכל קולקציה. זו הדרך שלי שכנראה קשורה למקורות שלי, גם לתחום שממנו אני באה.
גם לכשרונות וסיפורים שעוברים במשפחה : סבתא שלי מירה ז"ל
הייתה מהנדסת מכונות – וגם אני אהבתי לשרטט מגיל צעיר, ובגיל 16 למדתי וסיימתי בהצטיינות קורס שירטוט טכני – תחום שהקסים אותי כי ראיתי בו גם אתגר לראיה המרחבית שלי – וגם הנאה לחוש האסתטי בגלל הקסם המיוחד של סבך הקווים המונוכרומטיים, האיזון העדין, המאופק של הצורות, ההזדמנות הנדירה ליהנות משליטה מושלמת בין עין ליד.
סבתא שלי ליזה ז"ל
הייתה עורכת בהוצאה לאור- וממנה למדתי אהבה לסיפורים ייחודיים, לפתגמים ואמונות תפלות עתיקות.
ממנה וסבא נחום למדתי להעריך את מסורת העבר, לאהוב היסטוריה, לאהוב לגלות עוצרות מחשבה נסתרים- וזה מבחינתי המניע לחיפוש דימויים בסיפורים, חפצים עתיקים (רצוי בעלי צורה מיוחדת, מכאניקה מורכבת, סיפור הקשר המיוחד בין פריט/חפץ לבעליו).
כך למשל נוצר הקשר המיוחד שלי עם אלמנטים בבגד שעוברים כמו חוט השני בכל הקולקציות של המותג: כיסים, תפרים וחיתוכים שמודגשים בדרכים שונות ותוספות חלקים שמאזנים את הבגד – גם ויזואלית (יוצרים פרופורציות מיוחדות), וגם תורמים לאיזון הפיזי (המשקל).
מתוך התפיסה הזאת של הבנת ההגיון, ערך שתורם לנוחות, משהו אל-זמני כמו פרופורציות ותכונות פיזיות – יצרתי את התוכנית של הקורס של – הנדסת הבגד.
(השם מדבר בעד עצמו!)
כמי שהתחילה משרטוט מנועים– עברתי במהלך לימודיי באוניברסיטה לשרטוט ובניית דגמים (מקטים) של תפאורות תיאטרון – והיום אני כבר 23 שנים משרטטת גיזרות בהתאם לפרופורציות גוף- אני מבינה את הצורך לבנות בסיס פשוט וקל להבנה, צורה הגיונית שמתייחסת לקוי הגוף הפיזיולוגיים שאינם תלויים בטרנדים חולפים. כך נוצר הסלופר הבסיסי : סט של גיזרות בסיס בו תוכלו להשתמש כדי לדגם כל שתרצו!
עוד על הקורס:
לרכישה של קורס הנדסת הבגד לחצו כאן >> קורס הנדסת הבגד
ולסיכום: כל הפעילות שלי, גם כמעצבת עצמאית וגם כמורה ובעלים של בית הספר לעיצוב – שמה דגש על הבנת ההגיון, יעילות- ולא שינון . כשלקוחה מודדת שמלה בסטודיו ברור לה מיד ולחלוטין מה הכיסים תורמים לה לתחושה וגם לצורת ההליכה, כמה נחמד שהווסט מאוזן על הגוף וכמה נפלא שמכנסיים מאריכים ויזואלית את הרגל.
כשתלמידות שואלות שאלות אנחנו (אני וצוות המורות הנפלאות) תמיד שמחות לפרט, להתעמק, למצוא דרך נגישה להסביר- כי רק עם בסיס איתן של הבנה אפשר להמריא וליצור!
